החלטה בתיק ע"מ 1280/10

העורר עצור מיום 27/01/10, ומעצרו הוארך מעת לעת לצורך חקירה. ביום 24/02/10, נעתר בימ"ש קמא לבקשת התביעה, והאריך את מעצרו של העורר ב-8 ימים  לצורך הגשת כתב אישום. על כך הערר, כאשר לטענת הסנגוריה חקירתו של העורר הסתיימה לפני זמן רב, ולא הייתה הצדקה להארכות מעצר כה רבות בעניינו, ואף אין הצדקה להארכת המעצר הנוכחית, אשר אינה מדתית בשים לב לחומר הראיות המצומצם נגד העורר. הסנגור מוסיף וטוען כי אין בסיס בראיות לחשדות נגד העורר. לעומת זאת, התביעה טוענת כי אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

אודה כי אני מתקשה להבין את טענותיו של הסנגור. כידוע, בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996, בסעיף 17(ד), נקבעה סמכות לבית המשפט להאריך את מעצרו של חשוד לתקופת ביניים שבין סיום החקירה ועד להגשת כתב אישום, "אם הצהיר תובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגדו ושוכנע בית המשפט, כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים", וזאת לתקופה שלא תעלה על 5 ימים (ראו על כך בש"פ 4455/00 מדינת ישראל נ' מחמוד בדווי ו-3 אח', פ"ד נד(4), 794). בהיעדר הוראה דומה בדיני האזור, נקבעה ההלכה בפסיקתו של בית משפט זה לאמור כי " ...ככלל לא יהיה מקום להאריך מעצרו של אדם אשר חקירתו הסתיימה, לתקופה העולה על 10 ימים..." (ע"מ איו"ש136/03 צאלח מוסא ואח' נ' התובע הצבאי, עמ'6, ההדגשה במקור).

בימ"ש קמא לא חרג מהלכה זו, כאשר החליט להאריך את המעצר ב-8 ימים, ולכן לא ברורה טענתו של הסנגור. מטענותיו של הסנגור בכתב ובע"פ מתקבל הרושם שעיקר טרונייתו על החלטות קודמות של בימ"ש קמא, שהאריך את המעצר בלא הדקה מספקת. למעלה מן הצורך, הסנגור כלל לא נכח בבית המשפט. בהחלטה מיום 15/02/10 ציין השופט הנכבד קמא כי "הצדדים הגיעו להסכמה לפיה מעצרו של החשוד יוארך למשך 7 ימים לצורך המשך חקירתו", והמעצר הוארך בהתאם; ההחלטה מיום 21/02/10, התקבלה אף היא בהסכמת הצדדים, ובהיעדר הסנגור אשר הביע הסכמתו בפקס, להארכת מעצר ב-5 ימים נוספים. השופט קמא אף ראה לציין בהחלטה כי "בתום תקופה זו תסתיים החקירה והתיק יועבר לתביעה הצבאית". הנה כי כן, נאמר במפורש בהחלטת הקודמות כי המעצר הוארך בהן לצורך חקירה, ועתה משהסתיימה החקירה, נדרש המשך המעצר בעילה אחרת, לצורך הגשת כתב אישום.

התובע הצהיר בבימ"ש קמא כי בכוונת התביעה להגיש כתב אישום נגד העורר, ועיון בראיות מגלה כי יש בהן כדי לקשור את העורר לחשדות חמורים בדבר העברת כספים למימון פעילות של ארגון טרור. התובע ציין עוד כי מדובר בעבירות שיש בהן כדי לבסס עילה מובהקת של מסוכנות, ובנסיבות אלה צדק השופט הנכבד קמא כאשר החליט על הארכת מעצרו של העורר ב-8 ימים, בהתאם להלכה שנפסקה באזור, כמפורט לעיל, ולא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתו.

נוכח האמור, הערר נדחה.

ניתנה היום, 2 במרץ 2010, ט"ז באדר התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: